פסק-דין בתיק ת"א 57947/06

1.         בפני שני הליכים אשר נדונו במאוחד:

תביעה לפינוי וסילוק יד וכן בקשה לשחרור מושכר מוגן מתקרת דמי השכירות.

נשוא ההליכים הוא נכס ברחוב הקישון 13 תל אביב. (להלן: " המושכר").

רקע

2.         התובעת היא הבעלים של המושכר.

הנתבע 1 (להלן: " יצחק כפיר") מחזיק במושכר כדייר מוגן מכוח חוזה שכירות שנחתם ביום 1.5.77 בינו לבין הגב' פורטונה בכר, אמה של התובעת. (להלן: " חוזה השכירות").

בהתאם לחוזה השכירות כולל המושכר " אולם, חדר (מטבח) מסדרון ושירותים" ובכתב יד הוספו המילים " וגלריה קיימת".

מטרת השכירות כפי שהוגדרה בחוזה השכירות היא: " בית מסחר ומלאכה לקונפקציה".

עסקו של יצחק כפיר קרוי בשם הפירמה " אביגיל בדים".

כאמור, הדייר עימו נחתם חוזה השכירות הוא יצחק כפיר, אך התובעת התייחסה בתביעתה ובסיכומיה במאוחד הן ליצחק כפיר והן לבנו, הנתבע 2, משה כפיר (להלן: " משה כפיר").

הליכים קודמים בין הצדדים

3.         בשנת 1982 הגישה אמה של התובעת כנגד יצחק כפיר תביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות ראויים (ת.א. 6229/82). ביום 22.11.84 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה, נדחתה התביעה, תוך שנקבע כי יצחק כפיר ישלם לתובעת סכומים מסוימים ויקבל רשות לביצוע שינויים מוסכמים במושכר.

בשנת 1988 הוגשה תביעה נוספת נגד יצחק כפיר וחברת אביגיל ייצור הלבשה וטקסטיל בע"מ (ת.א. 9358/88).  ביום 23.2.93 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

" הנתבע מצהיר כי לא יפר את חוזה השכירות הפרות נוספות... הצדדים מודיעים לביהמ"ש כי בלא שאף אחד מהצדדים יוותר על טענה מטענותיו, ועל מנת לסלק את המחלוקת בינהם בדרכי נועם, ישלם הנתבע לתובעת פיצוי הכולל גם החזר הוצאותיה, סך של 20,000 ש"ח...".

ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין. (להלן: " פסק הדין משנת 1993", צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

התביעה לפינוי וסילוק יד

תמצית טענות התובעת

4.         הנתבעים מפרים את חוזה השכירות, שכן בניגוד למטרת השכירות, המושכר משמש כמחסן לגלילי בד.

הנתבעים הפרו ו/או גרמו להפרת כל אחד מהאיסורים שהוטלו על נתבע 1 בסעיף 5 לחוזה השכירות, וזאת באמצעות ו/או לטובת ו/או עבור תאגיד/ים ו/או צד שלישי/ים הקשורים ו/או בזיקה למי מהם.